מאקרו על קצה המזלג

השיעור הזה קצרצר

תראו שאתם מבינים את הבסיס של הבסיס כאן, תקראו את מה שכתוב כאן למטה ותראו את שלושת השיעורים הבאים בנושא.

מאקרו-כלכלה הוא ענף של תורת הכלכלה החוקר את המשק הכלכלי כולו, ולא של יחידות בו, כמו צרכנים, יצרנים או משקי בית (בניגוד למיקרו-כלכלה), המקרו-כלכלה עוסקת בחקר תופעות הגאות והשפל הכלכליים. המקרו-כלכלה מאפשרת בחינה וניתוח של משתנים כלכליים אשר בעזרתם ניתן להשפיע בצורה זו או אחרת על מטרות של מדיניות כלכלית כגון צמיחה ויציבות של המחירים.

קיימות שתי גישות מסורתיות בתחום המאקרו-כלכלה:

הכלכלה הקיינסיאנית, המתמקדת בביקוש.

והכלכלה הנאו-קלאסית, המתמקדת בהיצע.

הכלכלה הקיינסיאנית שמה דגש על הביקוש המצרפי על מנת להסביר רמות שונות של אבטלה ומחזורי עסקים. על פי שיטה זו ניתן להפחית את תנודות מחזור העסקים באמצעות מדיניות פיסקלית (מדיניות תקציבית של הממשלה, המתאימה את רמת ההוצאה הממשלתית למצב המשק) ומדיניות מוניטרית (מדיניות הבנק המרכזי, הקובעת את היצע הכסף במשק). הכלכלה הקיינסיאנית המוקדמת גרסה שימוש קבוע בכלי מדינויות אלה על מנת לייצב את הכלכלה הקפיטליסטית, אך ישנם כלכלנים קיינסיאנים המעדיפים שימוש במדיניות שכר לצורך שליטה ברמות האינפלציה.

הכלכלה הנאו-קלאסית מתארת בצורה חד משמעית את תפקידיה של המדיניות המוניטרית והפיסקלית. על פי גישה זו, על המדיניות המוניטרית להתמקד אך ורק במחיר הכסף כפי שנקבע על ידי היצע הכסף והביקוש לכסף; ועל המדיניות הפיסקלית להתמקד בגידול ההכנסה עבור השקעות ממשלתיות בהתחשב בהשפעות המיסוי על סחר הפנים.
*מקור – ויקיפדיה